Thursday, 14 February 2008

• מצידי, תקראו לזה איך שבא לכם. מין, סקס, זיונים, משגלים, התעלסות, מעשה אהבים, תאוות בשרים או כל שם אחר. תקראו לזה איך שבא לכם – אני לוקח. בכיף. יש רק צורה אחת של סקס שאני לא מסתדר איתה: המזדמן. אני והמין המזדמן לא נמשכים האחד לשני. הוא לא הטיפוס שלי
    אה, וואלק? אוקיי. סבבה. טוב, אז עכשיו נשחק במטופלת ורופא שיניים. לפתוח פה גדול. יותר גדול. יופי, לא לזוז. מה זה? את לא בולעת? מה באמת? אופס, סליחה. לא ידעתי. אז למה לא שאלתי? דווקא שאלתי. את לא רצית לענות.
    ב סקס ישראלי מזדמן אין את זה בכלל, כי אתה אפילו לא מתקרב לשם. אין את התקשורת שיכולה להעיף אותך למעלה (או למטה, תלוי בתנוחה). הכל נשאר ברמת הסטנדרט בדרך כלל, ואני לא אוהב סטנדרט. אני יודע שזה לא תמיד ככה, אבל אני לא רואה את עצמי שואל מישהי "תגידי, יש מצב שאת מלחכת לי את הישבן עכשיו? דרך אגב, תזכירי לי איך קוראים לך?". אני לא אוהב ברירות מחדל. לא ב סקס ולא בתחומים אחרים בחיים של סרטי סקס. ברירת מחדל זה משהו שנראה לי מאוד לא גברי. בלי תקשורת אתה מקבל ברירת מחדל, ואני לא אוהב את זה.
    אני יודע שגם במילואים הבאים יגיע איזה סדירניק וינסה להרשים את החברה הבוגרים בחדר המבצעים: "אני? אני יכול לרדת לבחורה שעות", יספר סיפורי סקס ועל פניו ארשת חשיבות ושביעות רצון עצמית. ואני אחשוב לעצמי "באמת גבר? שעות? אתה אשכרה השלב הבא סקס באבולוציה. מה בדיוק צריך בשביל זה? זימים?". הרי עד כמה שההיגיון שלי מסוגל להבין, כל מה שאתה צריך בשביל זה, זאת מישהי שאוהבת את זה. לא כולן כאלה. טוב, הוא ילד, אבל יש גם גברים כאלה, שחושבים שיש איזה מתכון ל סקס טוב. בדרך כלל הם נאלצים להסתפק בסטנדרט. אנשים סטנדרטיים..

  • 2:58 PM
  • 710 Views
  • email